פסק-דין בתיק ת"א 3168-09

1.  מבוא

(א) ענייננו בתביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, ילידת 1976, על פי הנטען, ביום 2.1.06 עת החליקה ומעדה על המדרגות בבניין מגוריה, אשר היו לטענתה שטופות מים.

(ב) בכתב התביעה עתרה התובעת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה באירוע הנפילה (להלן: "האירוע " ו/או "התאונה "), בעקבותיו סבלה לטענתה מפגיעה בקרסול ובגב.

(ג) ביום 2.12.08 העריך ד"ר יפה דוויד, אורטופד מומחה, את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 10% נכות.

בכדי להכריע בשאלת האחריות יש לבחון תחילה, האם הוכיחה התובעת את עצם קרות האירוע כפי שהיא טוענת לו.

תמצית טענות התובעת:

2.(א) לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת 3 אשר כשלה בחובתה לתחזק כראוי את מערכת הניקוז אשר לא פעלה במועד האירוע ועל כן המים אשר הציפו את חדר המדרגות לא נוקזו אל מערכת הניקוז העירונית ולכן זרמו במורד במדרגות.

(ב) הנתבעת 1 ביטחה את הנתבעת 3 מפני תביעות צד שלישי. הנתבעת 2 רכשה את הנתבעת 1 או התמזגה עמה ולפיכך היא אחראית ביד ולחוד עמה לתשלום הפיצויים.

(ג) הנתבעת טוענת כי חלק מהאחריות מוטל גם על הנתבע 4 אשר עסק בהחלפת הדוד בקומה השלישית בבניין ואילו היה עושה זאת בזהירות, היה מבחין כי מערכת הניקוז בבניין אינה פועלת ויכול היה להפסיק את תהליך ריקון המים או להזהיר את התובעת כי חדר המדרגות עומד להיות מוצף במים.

תמצית טענות הנתבע 4:

3.(א)     הנתבע 4 ביצע את החלפת הדוד של משפחת מגיד בתאריך 3.1.06, דהיינו, יום לאחר האירוע המתואר בכתב התביעה.

(ב)     טענות התובעת ולפיהן המים אשר היו בדוד המוחלף פרצו החוצה אינן נכונות ואינן הגיוניות שכן, המים נוקזו ישירות לפתח הניקוז שבארון הדודים. די היה בסמרטוט רצפה על מנת להתגבר על שאריות המים שנזלו תוך כדי עבודתו של הנתבע 4 ואשר היו רחוקים מלהגיע לחדר המדרגות. וממילא לו הייתה הצפת מים לא היו המים "יורדים במדרגות" בצורה ספיראלית אלה היו יוצרים "קיצור דרך" ונשטפים אל תוך חלל המדרגות.

(ג)     בכל זמן שהותו בבניין, לא שמע הנתבע 4 כל רעש טפטוף או נפילה. לנתבע נודע על הנפילה אך כשלוש שנים לאחר האירוע.

(ד)     לנתבע ידוע כי אמה של התובעת שוטפת את חדר המדרגות בבניין בימים ב' ו-ה' וכי הנתבעת מסייעת בידה. התאונה ארעה כאמור, ביום ב' בשבוע, היום בו אמורה התובעת לסייע לאמה בשטיפת חדר המדרגות ובהעדר כיסוי ביטוחי לתובעת, היא תרה ככל הנראה, אחר אשמים בנפילתה.

דיון והכרעה בשאלת החבות

4.      האם התובעת נפגעה באירוע בנסיבות המתוארות על ידה בכתב התביעה? זו השאלה העיקרית העומדת לפתחי.

הכלל הוא שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות מקרה התאונה. השאלה אם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי.

רמת ההוכחה הנדרשת מהתובע בהליך האזרחי הינה הטיית מאזן ההסתברויות ומשמעותה היא שעליו להוכיח שגרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד, כאשר דרגת ההוכחה היא 51%.

מטבע הדברים התובעת הינה בעלת עניין ומעוניינת בתוצאת המשפט. הואיל ועדותה של התובעת היא עדות יחידה של בעל דין יש משנה חשיבות להצגתה של תשתית עובדתית מלאה ואמינה. כמו כן, יש לבחון את הגיונה של גרסתה, על כל פרטיה ובין היתר, לבחון את העקביות בגרסה וההגיון הקיים בה.

5.      אקדים ואומר כי לאחר בחינה ושקילה של מכלול טענות הצדדים והראיות שהוצגו לפניי לרבות עדויות הצדדים וכתבי הסיכומים מטעמם, אני קובע, כי דין התובענה להדחות וזאת לאחר שלא עלה בידי התובעת להוכיח את גרסתה העובדתית לקרות התאונה כפי שפורטה בסעיפים 7-11 לכתב התביעה.